רגע לפני

אני חייבת להתחיל לכתוב.
האצבעות מעקצצות, הבטן מפרפרת, והמילים לא מפסיקות להתרוצץ בתוכי.
אני חייבת לחזור לכתוב, והפעם לא שירים.
להפסיק להתחבא מאחורי מטאפורות ודימויים שרק אני מבינה מה מסתתר מאחוריהם. שכל אחד יכול לקרוא ולעולם לא להבין את העוצמות של הכאב.
הפעם אהיה אמיצה לחשוף את התהפוכות והעומקים גם ללא חרוזים שיגמדו אותם.
אמיצה באופן חלקי, אנונימי.
הטלפונים המודאגים של מכרים מהעבודה אחרי פרסום בפייסבוק של כמה משירי עדיין טריים במוחי.
יש אנשים שצריכים לראות אותי רק שלווה, מחייכת, אמפטית.
אין צורך שידעו שלעיתים, אני עדיין שוקעת לתוך ביצת הכאב האינסופי.
אני רוצה להיות חופשיה לחשוף את הלב ולא לחשוש מי יקרא אותו.
אמיצה לעצמי, אמתית כלפי עצמי.

עדיף לשלוח את המילים לרשת. אולי הם יישארו שם יותר זמן מאשר במגירה המלאה עד אפס. או ההיפך, ילכו לאיבוד בתוך ים המידע האינסופי.
אני חושבת על זה שנים, הגיע זמן למעשים.

אני פותחת בלוג.

<span dir=rtl>3תגובות ל‘רגע לפני’</span>

    1. תודה. התחברתי מאוד לכתיבה שלך, את כותבת מקסים.
      ואני אתמיד כל עוד הלהבה תבהר והידיים יעקצצו.. כך היה כל החיים.. תקופות התפרצות ותקופות תרדמת..

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s