היום אני טווס

האופי שלי השתקף היום מתוך מילותיה של אמי. הבנתי ממי ירשתי את היכולת לגמד את ההצלחות שלי, את היתרונות שלי, את הסגולות שלי.
גם אני כמוהה, אמרתי היום לעובדת חדשה :"מה יש לי כבר ללמד אותך?".. גם היא וגם המנהלת שלי חייכו בצורה מבינה.
אבל זו לא צניעות, וגם לא דרך לקבל מחמאות.
אני באמת מתקשה להבין על מה המהומה? מה בעלי מצא בי?
למה אוהבים אותי בעבודה?
למה המטופלים שלי רוצים לחזור רק אליי?

איני מסוגלת לקבל מחמאות. אני לא מאמינה להם. הם ודאי משוחדים.. הם בטח צריכים ממני משהו.

למה איני מצליחה לראות את עצמי כמוהם?

אולי לא היה לי מודל אחר לחיכוי? מישהו עם ביטחון עצמי, שגאה בכל מעשיו, מסתובב כתווס ופורש זנבו. המודל לחיכוי שלי היה עם זנב מתחת לרגליים ומרכין את ראשו. נרכש או תורשתי זה המודל שסיגלתי גם לעצמי.

עכשיו תפסתי את עצמי עושה זאת שוב. מתלבטת עם לכתוב היום פוסט, כי מי צריך את מילותיי? הרי יש טובים ממני בניסוח, מעניינים ממני בכתיבה.

אבל לא! לא אעשה זאת שוב.
הכתיבה היא בשבילי. הפורקן שלי יהיה הכי יפה ברשת. למי שירצה לקרוא אותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s