מתפוצצת

ידעתי שגם הפוסט הזה יגיע.. קיוויתי שיותר מאוחר.
5 ימים, זה מה שהצלחתי לספוג. איך אני אעמוד בחודש?
לא סתם אומרים "לא מטפלים בקרובי משפחה". זה פשוט לא עובד.
ידעתי שיהיה קשה, לגור עם חמה זה לא קל. להיות השוטרת שלה והמטפלת שלה תוך כדיי.. זה כבר מטורף..

ואני מבינה את הקושי שלה, היא אינה יכולה לעשות דבר. היא נמצאת עם יד קשורה תרתי משמע, לקחו לה את ידה הימנית. ממצב של שליטה מלאה, היא צריכה לבקש עזרה.

ובאמת שאיני כזו.. בעבודתי יש לי חמלה ואמפתיה לכולם. אני מצליחה לגייס אותם לטיפול, להיות אוזן קשבת, ומזור לכאבים.
אבל זה לא 24 שעות ביממה. והם לא חמותי.

כל גיוס כוחותיי הנפשיים מבוזבז על שמירה על מים שקטים. לא לעורר גלים.

אני הולכת בביתי על קצות אצבעות,
חושבת פעמיים על כל מילה שיוצאת מפי.
מסבירה בפעם האלף, בסבלנות לאחות,
תהליכי החלמה לאחר ניתוח, סיבות לכאבים.

וכל פעם שאני מציעה לה את הטיפול, היא מסתכלת עליי במבט של כלבלב, אולי לא עכשיו, לא היום, עוד שעה..
אלוהים!
לא רוצה? לא צריך! היד היא שלך! הרי זו הסיבה שבאת לגור אצלי.
השיקום הוא שלך ואני רק הכלי.
את רוצה תשתמשי בי, אעשה את הכל.. אוותר על זמני, על עצמי.
אבל איני יכולה לעשות זאת בכח. לא הפעם, הכח לא בתוכי.

מבקשת מעצמי ומנשמת העולם, להתמלא בחמלה וסובלנות.

שהמים שמילאו אותי לא יעלו על גדותיהם, וכצונאמי יהרסו את הכל.

אני מקווה ששפכתי פה קצת, הכוס כבר לא מלאה עד סופה.
מקווה שהמקום הריק יספיק.
עד הפוסט הבא..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s