לנשום

אני יכולה לנשום.
חמותי חזרה לביתה למספר ימים, ועכשיו אני שוב יכולה לנשום.
זה מאוד משונה. אשה כל כך חביבה, שרוצה רק את הטוב בשבילי.
כל הזמן ששהתה אצלי, רק חיפשה איפה היא יכולה לעזור עם יד שמאל אחת, כשימין קשורה במתלה. ניקתה עם יד אחת (אספה את הדברים בערימות), סדרה כביסה עם יד אחת (עכשיו אני לא מוצאת כלום בארונות), אפילו הכינה עוגיות, בעזרתי, ביד אחת. (ואני תכננתי דיאטה).
אבל אני הרגשתי חנוקה. כאילו הניחו מחסום על פי, ושמו סד על בית החזה שלי. ולא יכולתי לנשום רגיל.
הרגשתי בכלא בתוך ביתי שלי.. ולא היה לי מקום מפלט.
ברחתי לעבודה למרות שהיה לי דלקת ריאות, רק כדיי לנשום מספר שעות.
וכולם שאלו והתעניינו- יש לך קשיי נשימה? הרי יש לך דלקת ריאות. ומה יכולתי לומר? שאיני יכולה לנשום, אבל שום וונטולין לא יעזור לזה..
עכשיו אני יכולה לנשום, ולשיר ולרקוד.
והספה שלי, והטלויזיה שלי, והילדים שוב שלי.. אפילו הבלאגן בבית שוב שלי.. ואף אחד לא מסדר לי הכל למקום!!
איזה כיף.. אני אשאיר לשם שינוי את כל הבלאגן למחר.. פתאום אני כל כך אוהבת את בלאגן היומי שלנו. להשאיר את הכביסה לעוד יום..
והכי חשוב. אני יכולה להיות עצמי, להראות את כל החסרונות.
אז כמה ימים אני הולכת להנות מהחסרונות והבלאגן, ולהרשות לעצמי להתעצל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s