אני מרוקנת רגשית.
איני יודעת עם זה השבועיים האחרונים של מגורים עם חמותי, בהם ספגתי מעבר לקיבולת שלי. בהם הייתי צריכה לגייס את כל כוחות האור, ועכשיו הם פרשו לגמלאות.
או שזה תסמונות קדם מחזור, שמפתיעות אותי כל חודש מחדש בשינויי מצב הרוח, הכעס הבלתי נשלט והראיה השחורה.
או שזה הירח המלא שמפעיל בי את הרצון לילל החוצה את כל כאביי.
אבל אני מרוקנת רגשית, איני מצליחה עוד להתמודד עם המתרחש.
כל טריגר קטן, כל מילה, כל מבט יכולים להוציא אותי מהכלים.
אני אגרטל על קצה השולחן וכל תזוזה קטנה תפיל אותו ותנפץ אותו לרסיסים.
מי יניח אותי בזהירות במרכז השולחן? מי ימלא אותי מים צלולים ויניח בתוכי פרחים בשלל צבעים.
מי ימלא אותי רגשית מחדש, להמשיך להתמודד עם החיים?
