העבר

לא ראיתי אותך יום והגעגועים הכריעו אותי.
אז לקחתי את הילדים ונסעתי אל העבר הנוסטלגי כל כך.
בשער הש"ג, פגש אותי שומר. נזכרתי איך הייתי מעבירה פה את השמירות שלי, רושמת עלייך שירי אהבה בסתר. אני זוכרת שמי ששמר איתי, קרא אותם ואמר לי "נפלת חזק". אז עוד לא הבנתי עד כמה.

הגעתי למקום החניה ליד המבנה שלך. שלנו. שם היית מחנה את האוטו הירוק שלך, עם העיניים הבולטות. המאזדה שכל כך אהבת. אני ניזכרתי איך יצאתי פעם, עם חייל זמני, לעשן כאן. החייל התלהב מהרכב שלך, ואני הצטרפתי להתלהבותו ורמזתי לו שהייתי עושה הרבה דברים ברכב הזה. (שבסוף גם עשיתי). הוא הבין מייד ושאל למי הרכב שיך. גם הוא הבין הכל בשניה.

אז נכנסתי למבנה שבו ביליתי שעות להתבונן בפנייך היפות דרך חלונות הזכוכית של משרדך. בחרתי תמיד במחשב שמולך על מנת שאוכל להזיל ריר על היופי הבלתי מושג הזה, הגב הרחב, העוצמה והקשיחות.
פגשתי את החייל שעושה איתך שבת, ונזכרתי איך התלהבתי לסגור איתך יום כיפור, איך חשבתי שאוליי אז אוכל להתקרב אלייך קצת יותר. כמובן שבקושי ראיתי אותך בשבת ההיא. היום, אני מבינה שניסית להתחמק ממני, החיילת הבלונדינית שמערערת אותך, ואוליי מעוררת בך רגשות שאסור שיהיו.

עברתי ליד פינת העישון שבה ארזתי אומץ והזמנתי אותך לצאת איתי. טוב לא ממש לצאת. יותר כמו לנסות אותי, רגע לפני שאני משתחררת ולא רואה אותך יותר בחיים. רגע שיכל להפוך את חיי. כל ההתרגשות והספקות הפכו את בטני מחדש.

התבוננתי בך, 10 שנים אחרי, משחק עם הילדים שבאו לבקר אותך, מסתכל עליי בעיניים אוהבות וחושקות. אני עדיין לא מאמינה, כל כך מודה ליקום שהביא אותי לשם, שהציב אותי לפנייך.

עזבתי אותך שם, וחזרתי הביתה. והזיכרונות רק גרמו לי להתגעגע, לאהוב ולחשוק בך יותר.
איני יכולה עוד לחכות למחר, שתחזור הביתה, שתהיה שוב שלי, במיטתי, סביבי ובתוכי.
אהוב שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s