הרגע הנדיר הזה בו המוזיקה מצליחה לחדור לך לעורקים..
עוברת עד לקצות העצבים ונותנת פקודה לשרירים לזוז לפי הקצב.
רגע המדיטציה הזה שבו לא אתה שולט על גופך, אלה דיג'י או זמר או נגן..
ואתה נסחף וזורם ביחד איתו.. אל תוך היצירה שלו ומתוך הגוף שלך. והמחשבות מתרוקנות ומתחברות למקצב, ובעיניים עצומות אתה רואה צבעים וחזיונות.
כל אחד לעצמו, וכולם ביחד כאחד.קופצים לפי אותו הקצב עם ידיים מורמות. צבא של חיילי המנגינה. כולם בטראנס שלהם. כולם בתוך הטראס שלכם, במשך 20 שנה.
20 שנה שהיו גם רוויי אלכוהול וסמים לצלילים הללו. עד שלמד הגוף שאין דבר שיותר משחרר ומנתק מהצלילים עצמם.
והידים שלך שם מסביבי, עוטפות אותי כבר 10 שנה.. מגינות עליי כשאני נסחפת לעולמות אחרים בעיניים עצומות. מלמדות אותי שבחרתי נכון.
שזה כל מה שאני צריכה.
