קוראים אותי

סיפור האהבה שלי

כתבתי את סיפורי, שפכתי אותו מתוכי. כאילו הייתי כד מלא שהתפוצץ, והמילים החלו לנזול מתוכו, ומיהרתי לאסוף אותם מהר מהר למשפטים לפני שהן מתאדות לתמיד.

כתבתי את סיפור האהבה שלי, פרקים ארוכים, עצובים, מיניים, חושפניים. ובדרך חזרתי לשם לעבר, לתחושות, לרגשות, לדמעות ולהתלבטויות.

כתבתי על אהבתי אלייך, עוד לפני שהיינו קיימים. על כל הדרך שעברתי עד שיכולתי להרכין את ראשי על כתפך, עד שעטפת אותי. על הימים בהם לא האמנתי שאתה יכול להיות שלי. כל כך שקעתי באותן התחושות, שלעיתים האמנתי שזו האמת, ואתה רק חלום. אז הייתי חייבת לעצור, להיכנס למיטה בה אתה ישן, להידחף לתוך החיבוק שלך ולהרגיש שאתה אמיתי. שהחלום שלי התגשם ואתה באמת כאן לצידי.

כתבתי סיפור ארוך, וחשפתי אותו לעולם. את כל האמת, גם האינטימית ביותר. בהתחלה פחדתי שמישהו יראה, ואז קיוויתי שמישהו יקרא, ואז ראיתי שיש מי שפותח פוסט אחר פוסט, עובר לפרק הבא. ולזה שאחריו. בולע את הפרקים בקצב שבו הוצאתי אותם מתוכי. ומישהו קרא עד הסוף.
לא התייאש, לא מחק את האתר מזיכרונו.
לא שאל את עצמו למה לבזבז את הזמן לשוא. הוא קרא, הוא ראה, הוא הרגיש וחווה.
עד המילה האחרונה.

ואמנם אני צריכה להרגיש חשופה,
כאילו מישהו נבר ושוטט בעברי.
אך אני מרגישה גאווה,
על שהתעניינת בסיפורי.
על שהכתיבה שלי סחפה אותך,
משאלה שלא העזתי לבקש.
תודה על שהפכת אותי לסופרת,
וגרמת לי להתרגש.

<span dir=rtl>2תגובות ל‘קוראים אותי’</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s