קופסא שחורה

תדמיינו לכם קופסא, שחורה ואטומה, מלאה במילים ורגשות. הם נעים בתוכה כמו אטומים, מתנגשים אחד בשני וחובטים בדפנות.

ועכשיו תדמיינו אותי. חיה עם הקופסא הזו בראשי מבלי לדעת למה היא משמשת. מדי פעם, כשהיא הופכת להיות כבדה מדי, דוחפת פנימה את ידי, ומוציאה חופן אקראי. שופכת אותו על השולחן, משחקת איתו קצת, בונה ממנו שרשרת חרוזים, וזורקת אותה ישר למגירה.

יום אחד נפתח בקופסא צוהר קטן של אור, והמילים התחילו לנוס מתוכה לנפשם, ממהרים לצאת לפני שהחלון ייסגר שנית. לא היה להם זמן להסתדר בשורות, להתארגן לקבוצות. רק לפרוץ ומהר, לפני שיגמר. הם התפזרו בראשי, משתלטות על כל מקום פנוי למחשבה אחרת. מקפצות שם מעל המטופלים, חובטות בדפנות כשאני עם ילדים. כבר לא הייתה לי ברירה, אלא להוציא אותם החוצה.

אז בניתי להם אתר, בית קטן להשתכן בו. קישטתי אותו בתמונות וייצרתי בו חדרים. אבל מה אני יודעת? כל החיים למדתי לטפל בבני אדם, מה אני מבינה בטיפול במילים? הכנסתי אותם פנימה, בסדר שנראה לי לנכון, ונתתי להם לגדול, מתבוננת בהם מהצד.

ואז גיליתי שהמילים מצליחות לגעת באנשים, כמו שאני נוגעת בעורם. הן מצליחות לעסות את שרירי הלב, כמו שאני מעסה את שרירי הגב. הן מצליחות לטפל, גם באחרים אבל בעיקר בי.

עכשיו, כשאני יודעת למה משמשת הקופסא, הגיע זמני ללמוד לטפל במילים. אני מתכננת בימים הקרובים להיזכר בשיעורי לשון. כנראה ש 100 בבגרות השאיר 0 בראש. (רק מעיד שבמערכת החינוך שלנו להצטיין לא מחייב לדעת). אז אם למישהו מכם יש אתר טוב ללמוד ממנו, סיכומים, תקצירים וכו', אשמח לעזרה. אני מחפשת בעיקר חומר על בנייה נכונה של משפט, וחוקי פיסוק.

הגיע הזמן, שאחרי שקראתם לפחות 3 סיפורים שלי, אלמד להרכיב משפט. 🙂

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s