יום הולדת

אני לא אוהבת את היום הזה.

מבחינתי הוא שווה ערך לימי האבל האחרים בשנה. גם הוא כמוהם מזכיר לי שהחיים קצרים, שהזמן עובר במהירות אור, ואני לא מספיקה לתפוס את קרני האושר מספיק מהר. היום הזה לא מאפשר לי לחיות את הרגע, את ה"כאן ועכשיו". מכניס אותי למסגרות של מספרים בעלי משמעויות שאיני מוכנה לעכל.

גם כשאני מנסה להיזכר אחורה, לילדותי, איני מצליחה להיזכר בתקופה שבה אהבתי אותו. אפילו בגיל שש עשרה החברות היו מארגנות לי מסיבות הפתעה (כי זו הייתה הדרך היחידה שבה הייתי מסכימה לחגוג), ומורידות ספרה או שתיים מהמספר המצויר בקצפת על עוגת השוקולד.

כשהיום הזה מתקרב אני מנסה להתכחש לו בכל מעודי, עד שאדם קרוב אלי מתחיל להזכיר לי על קיומו. "יש לך יום הולדת עוד מעט." אימא קובעת עובדה. "מה את רוצה במתנה?" גיסתי שואלת. וכל שאלה כזו רק מציבה מראה מול עיני, "תראי בת כמה את כבר" הבבואה לועגת לי מהצד השני. עד שאני עוצמת את העיניים ונעלמת לתוך חשיכת הדיכאון. השנה בעלי הקדים את כולם. "אולי נסע ביום הולדת שלך לכנרת?" הוא שאל כבר בתחילת החודש, גאה בעצמו על כך שמכיר אותי טוב כל כך. על כך שהבין, אחרי עשר שנות נישואין, שאני אוהבת לחגוג את היום הארור בטיול או בנסיעה לחו"ל. הוא אינו יודע שאני בעצם בורחת, כמה שיותר רחוק עדיף. כך שלא אצטרך לזייף חיוכים מאולצים למשמע הברכות, להוציא מפי את המספר החדש פעם אחר פעם ולתרץ שוב מדוע אני לא רוצה לחגוג. הכי טוב לברוח למדינה אחרת, שם גם שיחות הטלפון המאחלות אינספור ברכות לא יכולות להשיג אותי.

השנה נסתפק בכינרת, בתקווה שמימי האגם המתוק ישתפו ממני את הדמעות, המבטים של בעלי האוהב ישכחו את הקמטים שהחלו להופיע בצדי העיניים, ומשחקי המים עם הילדים יזכירו לי שאני לא שונה מהם. נתחבא בתוך אוהל עד שהיום הזה יעבור, עד שהסערה תחלוף.

אף פעם לא אהבתי את היום הזה. עוגות שוקולד, לעומת זאת, אהבתי תמיד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s