צומת

 

ידעתי שאני מתקרבת לצומת, המילים סביבי האטו והתחילו לאותת, חלקן שמאלה חלקן ימינה. אי אפשר להמשיך ככה. הגיעה הזמן לבחור את הכיוון שלי.

תכננתי לפנות שמאלה, באמת, להפסיק עם הכול, לסגור את המחשב ולחזור לחיים. אמשיך לכתוב את הסיפורים בראשי בלבד, כפי שעשיתי מרבית חיי. הרבה יותר מהר ככה, לא צריך לחשוב על כל מילה, מטאפורה או דימוי. על שגיאות כתיב ואמינות. שיקפצו כולם. גם ככה אף אחד לא מעריך את ההשקעה הרבה מאחורי כל פרק. את השעות שאני גוזלת מילדיי ובעלי, סגורה בחדר נטול אוויר מול מחשב מרצד. הרי לכתוב ברשת כל אחד יכול, זו לא באמת השקעה. אולי. אולי יש כותבים שנותנים דרור לאצבעות, והופ כעבור כמה דקות יוצא עוד פרק לאוויר. אני לא אחת מהם. לעיתים אני חושבת שעות על מילה אחת, על הדרך הכי טובה ומקורית לתאר מגע, שכבר תיארתי בעשרות צורות אחרות בסיפורים הקודמים. שעות שאני חושבת על העלילה. בונה תרשימי זמנים כדי לא לטעות. עושה תחקירים. מציקה לבעלים של חברות שלי כדי לקבל מידע אמין. היסטוריית החיפוש שלי בגוגל יכולה להכניס אותי לבית משוגעים. כמעט כל מקום שכתבתי עליו הייתי בו בפועל. אבל אני רק כותבת ברשת.

כשכתבתי מנקודת מבטו של אלכס לא רק שנכנסתי רחוק לתוך העבר שלי, והתעמתי עם דמויות שהיו חלק מחיי, חקרתי גברים כדי להבין מה הם באמת מרגישים לפני, תוך כדי אחרי. נתתי לגברים לקרוא את הפרקים שלי, כדי להבין אם עדיין יש חוסר אמינות, ותיקנתי שוב ושוב. סיפור שכתבתי רק בשביל חמישים קוראות! האם סופרות רבי המכר עשו זאת? כשסילביה דיי כתבה מנקודת ראות גברית, האם היא נתנה לגבר לקרוא? כי יש שם מחשבות שאף גבר לא היה חושב על אימו. אבל אני רק כותבת ברשת, היא סופרת רב מכר.

כל סיפור שכתבתי בא כדי לומר משהו, להעביר לכם תוכן סמוי או גלוי על התמודדות עם כאב רגשי, נפשי או פיזי. על צמיחה או קבלת המצב הקיים. על התמודדות. על התחומים האפורים שבדילמות אתיות ובהחלטות שאנחנו מקבלים. גם בסיפורים שהתחלתי בתור קטע קצר, שאלתי את עצמי- מה אני רוצה להגיד? אבל אני רק כותבת ברשת, לעומת כל הסופרות המדהימות שמוציאות ספרים בז'אנר הזה ומשנות את תפיסת החשיבה שלנו. באמת? הגבר הזה? אחרי ש.? שבויה בידך? מה קיבלתם מהספרים הללו? מה למדתם?

הבנתי את זה כבר לפני חודש, והגעתי למסקנה. אני אסיים את סיפור הערפדים שלי, אאסוף את האוסף שהסיפור שלי מופיע בו, ואפרד מכם לשלום.

אך בדרך אל האוסף אספתי טרמפיסטיות, והן שכנעו אותי לפנות ימינה. להפסיק לחשוש ולהבין שזו הדרך שלי, ה'ייעוד' שלי בחיים. תכננתי להתחיל לכתוב ספר. העלילה נבנית בראשי עוד טרם התחלתי את המבט. עלילה מיוחדת, שונה, מעוררת מחשבה- בדיוק כמו שאני אוהבת.

אני לא סופרת. השפה שלי לא מהעשירות בארץ, אני מדברת עם טעויות וכותבת עם שגיאות. אני דיסלקטית, דיסגרפית ויש לי בעיה בשליפת מילים- השילוש המושלם לכתיבה. אבל מי שעוקב אחרי מההתחלה יודע כמה אני נלחמת בשניים כדי להוציא לכם פרקים הכי איכותיים שאני יכולה. השיפור בכתיבה שלי מהסיפור הראשון להיום הוא עצום, והוא לא הגיע מעצמו. אני לוקחת סדנאות כתיבה, משתתפת בכל אתגר כתיבה אפשרי והאתר של האקדמיה ללשון, מילון ניבים ומילוג פתוחים קבוע במחשב שלי. יש לי אפליקציית מילה במילה ועל השולחן שלי יש בכול עת שני מילונים. (תנו לי לגלות לכם סוד- גם הסופרים הכי מוכשרים משתמשים במילונים). על כול פרק שלי עובדות מאחורי הקלעים לפחות שתי חברות שעושות לי הגהה.

אז אתם לא מקבלים את מילותיי אחרי עריכה ספרותית והגהה, אבל אתם יודעים מה? אתם מקבלים אותן בחינם. כמה ספרים שילמתם עליהם השנה ולא קיבלתם תמורה לכספכם?

אני לא סופרת! לכן אני לא הולכת לבקש שיעשו לי הגהה לפוסט, או אחשוב פעמיים איך זה יראה אם אפרסם אותו.

פתחתי את החשבון הזה כדי שאוכל לכתוב את מה שיושב לי על הלב, בלי לחשוב על התוצאות.

אני עייפה, עצבנית, והגיע גם השעה שלי לפרוק. אל תזלזלו בכתיבה שלי, אני מספיק ביקורתית כלפי עצמי, אני לא צריכה גם אתכם שם.

השבוע כנראה לא יצאו פרקים, כבר כמה ימים שאני לא במצב לכתוב אותם…

 

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“צומת”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s