פסח

 

נקו אותי לקראת החג,

תבעירו את החמיצות.

העובש שלה כיסה את לבי,

עד למימדי בדידות.

 

המריקו את חלונות התקווה,

מכתמי ידיים מטונפים.

לפחות עד השרב הבא,

אזכה לראות למרחקים.

 

השליכו לפח את כל הטינופת,

חוסר הבטחון והשיפוט הבלתי מתפשר.

השאירו לי רק את המילים,

את הרצון לייצור ולא לוותר.

 

תאווררו את נפשי מריחות כשלון,

תבשמו בריחות האביב.

אולי אז אעז לרדוף אחר החלום,

להגשים את ייעודי.