התקצר לי טיפול ברגע האחרון, והתחלתי לחשוב מה לעשות ב20 דקות הספייר שנוצרו לי. וכמו בחוט קסמים, משהו משך את הרכב שלי לחוף הים.
לחוף קסום ונטול אדם.
לשאון המרגיע של הגלים,
לחול המבריק בצבעי זהב,
לאופק הכחול האינסופי.
הים תמיד מרגיע אותי. מאפשר לי לרגע לעצור. לקחת נשימה עמוקה ולהירגע.
היה תקופה שהייתי מגיע לכאן פעם בשבוע. מוצאת את הכמה דקות בין ביקורי הבית להטען מחדש. אפילו הכנסתי את זה כסדר יום קבוע.
אבל כמו שאר הדברים שאנחנו עושים רק
עבור עצמינו, זה נדחס החוצה על ידי משהו יותר חשוב. וכך קרה שכבר חודשים לא הייתי כאן.. ורק עכשיו אני מבינה עד כמה הסוללה התרוקנה לי לחלוטין.. והייתי צריכה להיטען מחדש.
אוליי הפעם אוכל להיות יותר אנוכית. לאפשר לעצמי לשים אותי בראש סדר העדיפויות.. אחת לשבוע.. לכמה דקות.
soulightblog 